אל גור והירוקים נחשפים בצביעותם

מאת פיטר גלובר.

כבר לפני מספר שנים טענתי שרמת הצביעות של הירוקים נוגעת בשחקים. הנקודה שהצבעתי עליה אז הייתה שהירוקים השמחים של אל-גור מטיסים עצמם במטוסי סילון לכל מיני מקומות אקזוטיים על מנת להטיף לנו על המוסריות הרבה שברכיבה באופניים, אכילת מוזלי וגרנולה וחיים בצמצום. מאז, בכל אופן, הצביעות של הירוקים נהייתה הרבה יותר מבוססת, בעיקר על רקע חתימת חוזים יוקרתיים לקידום עניינים ירוקים כביכול. לאל גור היה הרבה מה לחגוג בראש השנה, לאחר שהוא ושותפיו מכרו את רשת הטלוויזיה שלהם Current TV לרשת אל-ג’זירה תמורת 100 מיליון דולר. נתחו של גור בעסקה מוערכת ב-20 מיליון דולר. אל ג’זירה כבר מזמן חיפשה דרך להיכנס לשוק המדיה האמריקאי, וערוצו של אל-גור, Current TV, עם כמות צופים מזערית יחסית של 50,000 צופים, מהווה כניסה טובה לשוק. ניתן כמובן לתמוהה על המהלך שנותן לאל-ג’זירה במה בתוך ארה”ב להטיף הטפות אנטישמיות. אך מה לגבי העובדה שהמוסריות ‘הירוקה’ נמכרת לרשת טלוויזיה שממומנת ע”י הנפט הערבי?

כפי שנאמר כבר על-ידי הכתב מרק מורנו, “זה רשמי: אל גור הוא ללא ספק השחקן בדיבייט ההתחממות הגלובלית שממומן בנדיבות הרבה ביותר על-ידי כספי דלקי מאובנים”. לא לקח זמן רב עד שאנשי ערוץ Current TV יצאו בעצמם בהתקפות מילוליות חריפות כנגד אל-גור על צביעותו. “הוא אמור להיות נציג האנרגיות הנקיות ופתאום הוא מוכר את הערוץ לאיל הנפט, האמיר מקטאר”, כך אמר אחד מבכירי הערוץ, שהוסיף “הערוץ מעולם לא הסכים לפרסם את חברות הנפט, ועכשיו אל-גור בלי שום בושה מוכר את הערוץ לאמיר?”

האמת היא שאל-ג’זירה ממומנת על-ידי הממשלה הקטארית העשירה בנפט וכבר מזמן נחשבת לכלי עבור מונרכית הנפט העשירה שמסבסדת באופן ניכר את מחירי הנפט לתושביה. הנהגים הקטארים משלמים בערך שקל לליטר בתחנות הדלק. סבסוד זה עוזר להבין מדוע, כפי שטענתי במאמרי קיוטו: דברי הספד, קטאר נמצאת במקום הראשון בפליטת גזי חממה לנפש. לאור זאת כמובן שאל-ג’זירה לא הייתה אמורה להיות ‘קונה ראוי ומתאים’ עבור הערוץ הירוק. אך לא כך הם פני הדברים עבור אל גור. על-פי הניו-יורק טיימס שבו התפרסם הסיפור לראשונה, גור והקולגות שלו רצו שהעסקה תצא לפועל עוד לפני תחילת השנה על מנת להימנע מפגיעה של עליית המס. וזה הרי אותו משטר מס גבוה שאל גור ומפלגתו הדמוקרטית תמכו בה, על מנת להבטיח שהעשירים ישלמו את “חלקם ההוגן”.

זה לא שצביעות זו של אל גור תלושה מהמציאות. כבר מזה זמן רב מוטחת ביקורת כלפי אל גור על סגנון החיים שלו שכולל מטוסי סילון פרטיים, לימוזינות פרטיות ומפוארות, והמפורסמת מכל – אחוזתו המפוארת וזוללת האנרגיה שבטנסי. אחוזה זו צורכת יותר אנרגיה בחודש אחד מאשר כל האנרגיה שצורכת השכונה שלה במשך שנה. לאחר שלא היה מרוצה מחוסר שביעות הרצון במדיה, אל גור פנה לעוד רכישה שתרגיע אותו… קניית אחוזה זוללת אנרגיה נוספת, הפעם כזו הצופה לאוקיינוס השקט.

במאמרו מיוני 2011 “הכישלון של אל-גור“, וולטר מד מסביר לא רק את הסיבה מדוע גור הוא אולי “אחד הלוזרים הכי עקביים בפוליטיקה האמריקאית”,  אלא מסביר גם מדוע הוא מייצג את סיבת המפתח לכך שההשפעה של תנועת הירוקים הגלובלית במצב “תקוע”. מבואה מתוך קביעותיו ראויה לבמה נוספת:

“הבה נצא מתוך קביעת שיפוט בסיסית. סגן הנשיא הקודם נכשל בהבנת הטבע הבסיסי הנדרש מסוג זה של הנהגת התנועה הירוקה הגלובלית. סגן הנשיא גור, כמו כל אלו שרוצים להנהיג בשורות גדולות, חייב להתנהל באופן התואם את אותה בשורה שהוא רוצה לקדם.

אך בעוד שחוסר עקביות ואף צביעות עשויים להשתלב עם הנהגה ציבורית, ישנם דברים שלא יכולים לחיות זה לצד זה. בדיוק כמו שאסור למטיף דתי לחיות חיי התהוללות שסותרים ערכי דת מאחורי הקלעים של חייו הציבוריים, ובדיוק באותה מידה כמו שאסור לראש ראשות המסים לרמות בתשלום המסים, כך גם למנהיג הבולט ביותר של התנועה העולמית הירוקה אסור לחיות חיי צריכה כה בולטים, ולפלוט לאטמוספרה יותר פחמן מכל אלה שהוא מבקר אותם בחריפות על דרכיהם הבזבזניות. למר ראש הירוקים אסור להיות גם חזיר פחמני.

אתה לא יכול להיות מנהיג הסביבתיים שמקווה להוביל את כלל הציבור למאבקים קשים וממושכים שדורשים הקרבה ושינויים בסיסיים, אם אתה בעצמך נוקט בחוסר התאמה מבישה לאותה בשורה ירוקה שאותה אתה מפיץ. אם עיקר המסר שלך הוא שהסכנה של שינוי האקלים קרובה מאוד וכה הרסנית עד כי כל המערכת החברתית והפוליטית של העולם צריכה להשתנות, אינך יכול לטוס במטוסי סילון פרטיים. אינך יכול להחזיק במספר אחוזות ובתי פאר. אינך יכול להפוך לעשיר כקורח מהשקעות בחברות שירוויחו מאותה מדיניות שאותה אתה מקדם.

כאן נבחנת גם הסבלנות של מנהיגות הסביבתיים כלפי צורת החיים של אל גור – וגם במבחן זה הירוקים נכשלים. האזרח הפשוט יכול מעתה להסיק שאם אל גור יכול לחיות באורח חיים שכזה, גם הוא ומשפחתו יכולים להחזיק ברכבי שטח בזבזניים ולהשתמש בנורות להט. אל-גור פונה לאמריקאי הממוצע כמו שהירוקים פונים לעניים בעולם השלישי: בדרישה צבועה לקבל על עצמם באופן קבוע סטנדרטים נמוכים יותר של איכות חיים לעומת אורח החיים של המטיפים עצמם. “

באופן מוזר, מד מפחית בחומרתה של צביעותו של אל גור. אני לעומת זאת לא. למעשה, גור מייצג את תמצית המוסריות הצבועה וחסרת עמוד השדרה של ‘עשה-מה-שאני-אומר-לא-מה-שאני-עושה’. גור פשוט מוכן למכור את נשמתו הירוקה תמורת ערימה גדולה של נפט-דולרי.

אשאיר את מילות הסיכום למד:

“אם אל גור באמת רוצה להבין מדוע התנועה הגלובלית הירוקה שלו תקועה, הוא צריך להתחיל ממבט ממושך במראה.”