וודסייד האוסטרלית קונה בזול גז ישראלי

וודסייד האוסטרלית קונה בזול גז ישראלי

מאת מייקל אקונומידיס ואילה ירקוני-שורק.

ב-2 לדצמבר 2012, נובל אנרג’י, החברה מיוסטון בעלת תפקיד המפתח בקידוח ומציאת מאגרי הענק של הגז הטבעי במים עמוקים בישראל ובקפריסין, הודיעה על מכירת 30% משדה לוויתן לוודסייד האוסטרלית. במסגרת תנאי ההסכם נקבע כי נובל אנרג’י תמכור 9.66 אחוזים מכלל זכויותיה ברשיון המאגר תמורת 802 מיליון דולר. שאר השותפים, קבוצת דלק, הנשלטת על-ידי יצחק תשובה, תמכור 15 אחוזים מזכויותיה תמורת 1.281 מיליון דולר, ורציו תמכור 5 אחוזים תמורת זכויותיה ב-417 מיליון דולר.

מחירים אלו הם בהחלט מחירי מציאה עבור וודסייד. בהנחה שלוויתן מכיל 17 TCF של גז טבעי בר הפקה כפי שמדווחת נובל, 30 אחוזים מכך (יותר מ-5 TCF) זה עתה נקנו רק ב-0.5 דולר לאלף רגל מעוקב (MCF) או מיליון BTU. יתכן כי מחיר זה הוא הנמוך ביותר עבור גז בתוך האדמה שנקנה השנה בכל מקום בעולם. גם אם נוסיף את תוספת מחירי עלות ההפקה, עדיין נקבל עלות נמוכה יחסית ליחידת גז בקרקע.  גז לאחר הפקה נמכר בארה”ב ככל הנראה במחיר הסיטוני הנמוך ביותר בעולם, בפחות מ-4 דולרים ל-MCF. באירופה המחירים מרחפים באזור ה-8 דולר ובאסיה כ-15 דולר. לוודסיד עצמה יש כיום חוזי מכירת גז קיימים או בשלבי הכנה שנוקבים במחיר גז הנע בין 12 ל-15 דולר ל-MCF. בהחלט ניתן להסיק כי וודסייד יכולה להיות מרוצה מקניית גז במחיר כה נמוך, ומרכישת הזכות לשלוט על הפצתו לשוק העולמי, בו כבר יש לה נוכחות גדולה שהולכת ומעצימה. ניתן להסיק גם כי המוכרים הישראליים היו זקוקים למזומנים ומוקדם ככל האפשר. כמה העסקה הזו באמת הגיונית עבורם, זהו כבר עניין אחר.

וודסייד במים הישראלים זהו מאורע חשוב, ללא קשר לקונסטלציית העסקה. ניתן להגדיר את החברה הזו כחברה ייחודית שאינה הולכת אחרי העדר, זן שונה מהחברות האוסטרליות המסורתיות והשמרניות, ונושאת את חותמו של המנכ”ל שלה למשך תקופה ארוכה דון וואלט, אשר הוחלף לאחרונה על-ידי יוצא אקסון-מובייל פיטר קולמן. וואלט קיבל את השליטה על וודסייד כשהחברה הייתה קטנה ותחילה היה נתון ללעג מצד גורמים אוסטרלים, שבאופן טבעי סולדים מזרים. לבסוף הוא צחק כל הדרך אל הבנק, לאחר שקיבל החלטות פיקחות והציב את וודסייד בעמדת שליטה בתחום ייצור הנפט, ובעיקר בתחום ייצור הגז הטבעי הנוזלי (LNG) והפצתו ממדף היבשת בימה הצפון-מערבי של אוסטרליה.

וודסייד מילאה את הוואקום שנוצר בישראל, עליו דובר כבר רבות בתקשורת הישראלית. חברות ענק רב לאומיות (מייג’ור) כמו Shell, BP, ExxonMobil, Chevron ודומות להן לא יכנסו לייצור בישראל בשל חשש מהתנגדות הגורמים הערבים, אשר באופן פרקטי מספקים עבור כל החברות הללו את חלק הארי מפעילותן. סלידה של חברות גדולות מלהשקיע בישראל זהו המצב מאז ייסוד המדינה ב-1948.

ישנו אלמנט נוסף בכניסתה של וודסיייד וזה השארת גזפרום, המונופול הרוסי העצום, מחוץ לתמונה. גזפרום הסתובבה באזור בניסיונות לרכוש זכויות הפקת גז בישראל ובקפריסין, במה שבהחלט ניתן היה להגדיר כסוס טרויאני עבורן. גזפרום לא תרצה בכך שהגז מהמזרח התיכון יאיים על ההגמוניה שלה בשוק האירופי. באופן קבוע יצאו שמועות שרוסיה אפילו הייתה מוכנה להפנות גב לאיראן אם ישראל הייתה נותנת לגזפרום להיכנס.

לישראל לבדה ישנן אפשרויות מוגבלות ביצוא מאסיבי של גז. קווי גז דרך שכנותיה הערביות ודרך טורקיה לא אפשריים למימוש מבחינה פוליטית. LNG זהו הפתרון היחיד, ומתקן הנזלה בקפריסין זו האופציה הברורה.

איך השינויים האחרונים משפיעים על קפריסין? לא הרבה השתנה מלבד המחיר הכל-כך נמוך שהישראלים מכרו את הנכסים שלהם. ניתן לחזות כי בהחלט המחיר שהשיגה וודסייד תהיה לו השפעה בעתיד.

בכל אופן, במצבים מעין אלו מה שחשוב הוא הבטחת חוזה מכירות ארוך טווח בו ההספקה מובטחת. קפריסין על סף תקופת קידוחים נמרצת במימיה ועתיד הנפט במדינה, אם ינוהל כראוי, עשוי להוביל את האזור כולו. למרבה המזל, לאחר הבחירות בפברואר 2013, למנהיגים הקפריסאים תהיה האפשרות להתרכז בנושא הקריטי והחשוב למדינתם, משוחררים מעול קמפיין הבחירות. ישראל גם היא תשתחרר מעול הבחירות ב-22 לינואר 2013. עבור הממשלה הישראלית שתוקם לאחר הבחירות, צריך להיות ברור כי ברית זו עם קפריסין, ולמעשה איחוד כוחות איתה, יביא ליתרונות עצומים עבור שתי המדינות.

Add Comment

By posting your comment, you agree to abide by our Posting rules

Text

© 2013 Energy Tribune

Scroll to top