מתקדמים לעבר אנרגיית גרעין בדרום מזרח אסיה

מתקדמים לעבר אנרגיית גרעין בדרום מזרח אסיה

בעוד העולם עסוק בדאגה בשאיפות הגרעיניות של איראן וצפון קוריאה, 45 מדינות אחרות חותרות באופן אקטיבי לעבר תכניות גרעיניות, והן מתפרסות ממדינות עם הכלכלות מ”העולם הראשון” עד אומות מתפתחות. כמה מהשאיפות הגרעיניות הללו בהחלט עשויות לגרום לנדודי שינה.

באירופה 12 מדינות מעוניינות באנרגיה גרעינית, וביניהן טורקיה, סרביה וקרואטיה. אלו שיש להן שאיפות גרעיניות במזרח התיכון ובאפריקה מהוות הסתעפות גיאופוליטית מפחידה: ירדן, סוריה, מצרים, ערב הסעודית, כווית, לוב וסודן. מדינות אפריקאיות אחרות שרוצות לאמץ תכנית גרעינית הן אוגנדה, ניגריה, גאנה, סנגל, קניה ונמיביה.

הקיצונית ביותר מבין שלוש המדינות שמעוניינות באנרגיה גרעינית בדרום אמריקה היא ונצואלה. בדרום אסיה, בנגלדש עובדת יחד עם רוסיה על תחנת הכח הגרעינית הראשונה שלה שעתידה להבנות במהלך 2013. שני הריאקטורים תוצרת רוסיה, בעלי יכולת הפקת חשמל של 1000 מגה-וואט כל אחד, עתידים לפעול החל מ-2018, על-פי איגוד הגרעין העולמי.

בדרום מזרח אסיה, הפיליפינים וסינגפור, החברות באיגוד המדינות הדרום מזרח אסייתיות (ASEAN), עורכות בימים אלו דיונים הרואים באנרגיית הגרעין מדיניות אנרגטית עתידית אפשרית, למרות שמסינגפור יצאה לאחרונה טענה שטכנולוגיית הגרעין עדיין לא מתאימה לשימוש בעיר-מדינה.

הפיליפינים פיתחו תחנת כוח גרעינית תחת שלטון הדיקטטור לשעבר פרדיננד מרקוס ששלט במאה ה-80 של המאה הקודמת, אך לאחר שמרקוס הודח בכוח מכס השלטון ב-1986 (אותה שנה של אסון צ’רנוביל), מנהיגות חדשה במנילה החליטה לקטוע את תכניות הגרעין בשל דאגות סביבתיות ובטיחותיות. ב-2008, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) ייעצה שניתן לחדש את תחנת הכוח ולהפכה לפעילה באופן כלכלי ובטיחותי למשך תקופה של 30 שנים בעלות של 800 מיליון אד מיליארד דולרים. אך הממצאים של הסוכנות לא נלקחים באופן רציני במנילה ולא נראה שהם ייושמו בעתיד הקרוב.

לתאילנד ולאינדונזיה, גם חברות ב-ASEAN,  יש תכניות גרעין מפותחות היטב אך התחייבויות בדבר ביצוען עוד מחכות להכרעה. תכניות הוקפאו בתאילנד בשל התנגדויות של קבוצות אנטי-גרעיניות, בשעה שאינדונזיה הודיעה שהיא הקצתה 8 מיליארד דולר לארבעה מתקני גרעין שיפעלו ב-2020. אך התכניות עדיין מוקפאות גם הן בשל מה שממשלה מכנה “האקלים הכלכלי העכשווי”.

לעומת זאת, חברת ה-ASEAN ויאטנם מפגינה את ההתקדמויות הנועזות ביותר באזורה, ולא רק שהיא אישרה והתחייבה תכניות גרעין, היא גם בנתה תשתית חוקתית שתתמוך בשתי תחנות כוח גרעיניות.

על-פי הודעת חדשות בויאטנם מאוגוסט, ויאטנם תרה אחר תמיכה מסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית וממדינות עם תעשיות גרעין מפותחות במטרה לפתח תשתיות לתכניות הגרעין.  ההכנות כבר בעיצומן לבניית שני המתקנים הגרעיניים הראשונים (הנבנים בו זמנית על ידי יפנים ורוסים) במרכז הפרובינציה נין טואן. הבנייה עצמה עתידה להתחיל ב-2014 והאתרים יהיו פעילים בערך ב-2020. כל מתקן יהיה בעל קיבולת של 1000 מגה וואט. לפי הסוכנות לאנרגיה אטומית, התכניות של ויאטנם כוללות 2 מתקנים נוספים בנוסף לאלו שבנין טואן, גם הם בעלי קיבולת של 1000 מגה-וואט כל אחד, והם צפויים להיות פעילים ב-2024-2025. מספר מתקנים נוספים מתוכננים במדינה, בעלי קיבולות שונות, ובסה”כ עד ב-2030 יפעלו 10 תחנות כוח גרעיניות בעלות קיבולת כללית של 10,700 מגה וואט.

מרגע התחייבות של ממשלה להפעלת מתקן גרעיני ראשון, פיתוח תשתיות אנרגיה גרעינית דורש בין 10 ל-15 שנים בשלושה שלבים. ויאטנם כרגע בשלב השני, כשהיא עורכת את ההכנות הדרושות להתחלת בניית המתקן הראשון.

מנכ”ל הסוכנות האטומית העולמית, אלכסנדר ביצ’קוב, אמר מוקדם יותר השנה שבעקבות אסון פוקושימה ב-2011, פיתוח אנרגיה גרעינית יושהה במדינות רבות ולא צפוי שפיתוח זה יחודש בקרוב.

זוהי אולי אכן התמונה בקרב כלכלות מפותחות, כמו גרמניה, שסגרה שבע מהמתקנים הישנים שלה מיד אחרי אסון פוקושימה, והודיעה שתסגור את כל המתקנים שלה עד 2020. בצרפת שלמעשה תלויה באנרגיית הגרעין ישנן קריאות בקרב המפלגה הסוציאליסטית לסגור את 24 הריאקטורים הישנים ביותר בתחומה עד 2025.

אך בכל אופן, זוהי לא התמונה המצטיירת באסיה הרעבה לאנרגיה.

האיגוד הגרעיני העולמי מציין שקיבולת גרעינית בכל העולם הולכת וגדלה באופן קבוע, כאשר בימים אלו 60 ריאקטורים תחת בנייה ב-13 מדינות שונות, כאשר מרבית הריאקטורים מיועדים לאסיה. האיגוד הבינלאומי טוען בנוסף שעד 2025, אומות דרום מזרח אסיה יפעילו 25 תחנות כוח גרעיניות.

במזרח אסיה, סין הודיעה לקראת סוף אוקטובר שהיא תאשר מתקן גרעיני חדש על-מנת לעזור להפחית את התלות בנפט ובפחם, לאחר תקופה בה נושא זה נדחה בשל האסון בפוקושימה. בעוד יפן דנה בתוך עצמה לגבי עתיד הגרעין שלה, דרום קוריאה התלויה באנרגיה פחמימנית, מתכננת גם היא לבנות מתקני גרעין.

ובחזרה לויאטנם. אף ששאיפות ויאטנם נראות רציניות וכאלו שיביאו אותה להיות החברה הראשונה במדינות ה-ASEAN שישתמשו באנרגיה גרעינית, עדיין עליה להתגבר על מספר מכשולים.

בראיון במדיה הויאטנמית בספטמבר האחרון, אמר שר המדע והטכנולוגיה הויאטנמי, נג’וין קואן, שהאתגר הגדול ביותר שניצב בפני המדינה הוא מימון המתקנים הגרעיניים.

“כל תכנית המימון לפרויקט האנרגיה הגרעינית נשען על סיוע כספי מרוסיה ומיפן”, הוא הודה. השר גם העלה אף מכשול גדול יותר – מחסור בכוח אדם מיומן.

קואן אמר שבחירת מועמדים להכשרה הינה דורשנית יותר מאשר בתחומים אחרים, אך הוא אמר שויאטנם נשענת על עזרה מרוסיה, יפן, דרום קוריאה, צרפת וארה”ב בהכשרת “קבוצה צעירה של מדענים” כדברו.

בשלוש השנים האחרונות, ויאטנם שלחה 200 אנשים לרוסיה, ובערך 200 עד 300 אחרים נשלחו למדינות נוספות לקורסים לתקופות ארוכות וקצרות של הכשרה גרעינית, לפי דבריו של קואן.

הוא הוסיף שכחלק מחבילת ההשקעה בהכשרה לאנרגיה גרעינית בסך כ-100 מיליון דולרים, קבוצת החשמל הויאטנמית  הקצתה 50 מיליון דולרים להכשרת טכנאים.

למרות אתגרים אלו, קואן אופטימי ומקווה שתכניות הגרעין הויאטנמיות יצאו אל הפועל.

“הצפי הוא שעד 2020 לויאטנם יהיה מספיק כוח אדם לתפעל את המתקנים,” הוא סיכם.

Add Comment

By posting your comment, you agree to abide by our Posting rules

Text

© 2013 Energy Tribune

Scroll to top