אובמה חייב לתקן את הקיטוב בארה”ב ולחתור למדיניות אנרגטית ריאלית

הנשיא אובמה זכה בכהונה נוספת בת 4 שנים, תוך שהוא סוחף אחריו את המדינות השונות בארה”ב ומעצב מחדש את הפוליטיקה האמריקאית.

זהו ניצחון מדהים’ בהתחשב באבטלה העיקשת והירידה בהכנסות, וזה מבלי להזכיר את רשימת ההבטחות שלא מומשו בכהונתו הקודמת של אובמה. אך נעזוב עתה את הטחות האשמה הפוליטיות לרפובליקנים ואת השמחה לאיד לדמוקרטים, ונתרכז במקום זה במשמעות שמאחורי המספרים.

אובמה ללא ספק הנהיג תעמולת בחירות הרבה יותר יעילה מיריבו מיט רומני במדינות שבהן באמת התרחש הקרב על הנשיאות – אוהיו, איווה,  וירג’יניה, ניו-המפשייר, קולורדו, וויסקונסין ופלורידה. יחד עם מדינת השמש, פלורידה, שבאופן מפתיע אובמה בינתיים מוביל בה, הנשיא המכהן הבטיח ניצחון נוח של 332 לעומת 206 אלקטורליים.

ניתוחים מקדימים מראים שהגורמים המשפיעים ביותר הפעם היו הקול ההיספאני, שבאופן מפתיע מאוד תמך באובמה, כמו גם מעמד הביניים, המיעוטים ומרבית קשי היום האמריקאים שרומני באופן לא מובן הביע זלזול בהם.

הרפובליקנים נהיו ” ‘האנשים המשוגעים’ ב’משפחה המודרנית’ האמריקאית” כפי שהיועץ הבכיר לשעבר בתעמולת גורג’ בוש, מת’יו דווד, הגדיר זאת באופן מבריק בתכנית הבוקר של רשת ה-ABC  ”בוקר טוב אמריקה”.

או שניתן להגדיר זאת באופן אחר. במחלקות הליברלית-שמרנית בארה”ב, אובמה הצליח למשוך מספרים גדולים יותר של קולות עצמאים שהצביעו יותר מסיבות פרקטיות לשם טובתם האישית, מאשר מתוך מניעים אידאולוגיים.

אך התוצאות גם חושפות את הקיטוב שהולך ונפער באומת אמריקה, ומשתקף בניצחון הדחוק של אובמה של שני אחוזים בלבד (50-48). כלומר, אובמה הצליח יותר למשוך קולות עצמאיים, אך מחצית מהמדינה באופן תקיף מתנגדת לחזונו עבור ארה”ב.

זה גם מסביר מדוע הרפובליקנים השיגו רוב בבית הנבחרים והדמוקרטים יחזיקו ברוב קטן בסנאט, אשר אינו מספק בכל מקרה שבו ירצו לדחוף רפורמות גדולות קדימה הדורשות את אישור בית הנבחרים.

מה משמעות תוצאות אלו

השיעור הראשון שהמפלגה הרפובליקנית חייבת ללמוד ממערכת הבחירות הזו הוא להכיר בשינוי הדמוגרפי שחל במדינה. מועמדים מגיל העמידה ונציגים מבוגרים לבנים אינם מספיקים, והמפלגה חייבת לאזן את האידיאולוגיה שלה עם דרישות פרגמטיות של האדם הפרטי.

רבים הצביעו נגד הרפובליקנים שנתפשו כבעלי חוסר-סובלנות רדיקלית, בניגוד לאובמה, וזאת למרות שהנשיא נכשל לטפל בדאגות הכלכליות שבהן נתונים מרבית האמריקנים.

אך זה גם אומר שאובמה לא יוכל לנקוט בצעדים אולטרה-ליברליים כפי שהוא הציע בתחילת הקדנציה הראשונה שלו. זאת לא רק בשל חוסר כוח בקונגרס, אלא גם מכיוון שמחצית מהמדינה התנגדה לצעדים אלו.

בראש סדר העדיפויות על אובמה לאחד אומה מחולקת. ישנם עוד נושאים רבים שניתן להסכים עליהם ולעבוד עליהם יחד, וטובת אמריקה תלויה מאוד בשיתוף ועבודה הדדית פורייה.

נושאים שכולנו יכולים להסכים עליהם

מה שמביא אותנו לדבר על אנרגיה. מרבית האמריקאים מסכימים שכלכלת המדינה צריכה להעלות הילוך, ומהר. יתכן ויהיה קשה להסכים על מדיניות השימוש בכספי הציבור, שלא להזכיר פערי תפישה מוסרית שמחלקים את אמריקה. אך אנרגיה, לעומת זאת, מציעה הזדמנות נהדרת לשפר יחד ובהסכמה את הכלכלה.

אובמה צריך לתמוך בתעשיית הגז הטבעי ובהגברת תפוקת הנפט במדינה, שעד כה הונהגו על-ידי יזמים פרטיים שהשקיעו במאגרי פצלי הגז והנפט. אובמה חייב לזרז את מתן האישור לקו הקי-סטון XL  שיאפשר גישה לנפט הקנדי להגיע לשווקים האמריקאים, ולבתי הזיקוק האמריקאים.

שיפור סטנדרטים של יעילות גם יסייעו לאמריקה באבטחת אספקת אנרגיה ארוכת טווח על-ידי הבאה לצריכת נפט רציונלית.

אך אובמה חייב לתת תשומת לב גדולה יותר לחזית האנרגיה, ולהשתמש בנושא זה באותה יעילות פרגמטית שהוא מפגין בזירה הפוליטית.

ארה”ב זקוקה לעוד אנרגיה גרעינית. ארה”ב זקוקה לדאוג לעתיד הפחם, אפילו אם משמעות הדבר לתמוך בטכנולוגיות פחם נקי. ארה”ב צריכה לנהוג ביחסי החוץ בחוכמה בלי לעורר גורמי מחלוקת גיאופוליטיים שיפגעו בצמיחת הפקת הנפט. ומעל הכל ארה”ב זקוקה למדיניות ריאלית בנושא האנרגיות המתחדשות.

אובמה חייב לשים בצד את האידיאולוגיה של תמיכה ללא תנאי באנרגיות מתחדשות. אם ארה”ב אכן תהיפך ל”ירוקה”, כפי שאובמה מכוון, זה חייב להיעשות בצעדים הגיוניים כלכלית, ולא באמצעות סובסידיות חסרות גבול.

ארה”ב צריכה יותר הפקת נפט ויותר הפקת גז – הן מבית והן מחוץ. וזה, יותר מכל נושא אחר, ישפר את כלכלת ארה”ב ואת ביטחון האומה.

האנרגיה יכולה לאחד באופן ריאליסטי את מרבית האמריקאים, אך הדבר ידרוש שאובמה יפעל בכנות במהלך כהונתו גם להגברת תפוקת דלק מאובנים. פעולה זו אם תבוצע, תסייע לאמריקאים לקבל את המדיניות שאובמה מצודד בה – יעילות אנרגטית ואנרגיות מתחדשות.