כלכלת אובמה, חברת Solyndra וקפיטליזם הפלייתי
מאת פיטר גלובר
אם היינו שואלים מהו הסיפור שייצג באופן המדויק ביותר את חוסר המקצועיות של הממשל האמריקאי בניהול השוק האמריקאי - היה זה בהחלט המחדל של חברת Solyndra. מחדל זה הינו פצע פתוח שגרמה לעצמה הממשלה האמריקאית בעצמה והוא מכאיב למשלמי המיסים האמריקאים. נכון לעכשיו, רשות מס ההכנסה בארה”ב נלחמת בבתי המשפט כדי למנוע ממשקיעי Solyndra להשתמש לרעה בחוקי פשיטת הרגל ולהמשיך לייסר את משלמי המסים.
אך זוהי רק מחציתו של הסיפור. בניסיון נואש להאשים את המתחרים בכישלון המודל הכלכלי, המשקיעים ב-Solyndra הגישו תביעה מסחרית בגין התנהלות מסחר בלתי הולמת כנגד חברת פאנלים סולאריים סינית. בינתיים, מחזיקי המניות הרבים בחברה עדיין מחכים למענקי הממשלה כחלק מ’העסקה הירוקה’. ואם מישהו מעוניין לדעת מה המשמעות הפרקטית של כל האמור לעיל – מבט חטוף בשוק האנרגיה בנוואדה יסביר זאת.
לאחר ששאבו את 535 מיליון הדולרים שקיבלו כהלוואה מהמדינה, כעת משקיעי חברת Solyndra רוצים לנצל פרצה בחוקי המס האמריקאי, שהממשל בעצמו יצר עבורם לאחר שלא רצה לקחת אחריות להתמוטטות Solyndra. בזמן דרישתם בפני בית המשפט שיכירו בפשיטת הרגל של החברה, משקיעי החברה טענו שהנכסים היחידים של החברה הינם “הטבות מס”. רשות המיסים האמריקאית מעריכה שהטבות אלו מסתכמות ב-350 מיליון דולרים. בנוסף, החברה צברה בערך 12 מיליארד דולר מזיכויי מס שניתנו למגזר הסולארי. משקיעי Solyndra כעת רוצים להכריז על פשיטת רגל ולהחזיר סכום מזערי של 6.7 מיליון דולר בלבד שיהווה עבור עבור המלווים החזר של רק סנטים בודדים על כל דולר שהלוו. החברה החדשה – Argonaut Ventures LLC – שבבעלות הקרן George Kaiser שהשקיעה ב- Solyndra ותומכת באובמה, רוצה פשוט לא לעשות כלום ולא להעסיק אדם, אך עדיין להיות זכאית לקיצוצים העצומים במיסים שהיא צריכה לשלם עבור Solyndra. בהחלט ניסיון יפה.
כפי שרשות המיסים טענה בפני בית המשפט, הליך פשיטת רגל נועד לספק לעסקים שנתונים למצבי דוחק אפשרות לשפר את המודל העסקי שלהם, אך הוא לא נועד, כפי שנכתב ב- Wall Street Journal, לאפשר “לחברים המיליארדרים של אובמה להתחמק מתשלום מיסים פדרליים הנאמדים במאות מיליוני דולרים כתוצאה מהכישלון המחפיר של הקפיטליזם ההפלייתי… וכל זאת על חשבון משלם המיסים”.
אך משקיעי Solyndra לא מסתפקים רק בניסיונם לנצל לרעה את חוקי פשיטת הרגל האמריקאים, הם גם הגישו תביעה, צינית באותה מידה, כנגד חברת פאנלים סולאריים סינית בגין ‘סחר לא הוגן’. התביעה הוגשה בבית המשפט בקליפורניה ב-12 לספטמבר, ומשקיעי החברה דורשים מיליארד וחצי דולר פיצויים על “אבדן העסק”. בסיס טיעוניהם ממש מעורר גיחוך. הם טוענים שהמפעל בסין לייצור פאנלים סולאריים הכניס לשוק האמריקאי פאנלים זולים שכל מטרתם הייתה למוטט את Solyndra ולהוציא אותה מהשוק הסולארי. מתוך ניתוח הרקע המלא לטענות אלו ניתן להבחין בפרנויה אינהרנטית ברורה.
העובדה היא שעודף הייצור בסין והירידה בצריכה המקומית בה, הביא את חברת הפאנלים מסין לנהוג כפי שכל עסק שנאבק על חייו היה עושה בנסיבות אלו: למכור במדינות אחרות במחירים נמוכים. כתוצאה מכך, הממשל האמריקאי נקט בצעדי הגנה שימנעו ירידת מחירים. מהלך זה הביא לכך שהיצרנים הסינים פנו לשוק האירופאי. כעת, האיחוד האירופי חוקר טענות בדבר מהלך דומה באירופה של הורדת מחירים. לכן, ייצרני הפאנלים הסולאריים הסינים רחוקים מלהציב לעצמם ייעד להוריד מחירים דווקא כדי למוטט את Solyndra – הם למעשה מורידים מחירים בכל השווקים. אך המשקיעים בפרויקט האיום הזה ינסו כל דבר על-מנת לקבל את כספם חזרה.
אם נסכם את האמור עד כה, משקיעי Solyndra זוממים לקבל 1.6 מיליארד דולר משילוב הדרישות מהממשל האמריקאי ומחברת הפאנלים הסינית – כ’פרס’ על השקעתם המטופשת במודל עסקי רע.
כל זאת מביא אותנו לשאלה כיצד כלכלת אובמה המממנת את ‘תסמונת Solyndra’ מתנהלת אי שם בוואדה. בדצמבר 2011, מחלקת האנרגיה של ארצות הברית הודיעה על הלוואה של 737 מיליון דולר לחברה הסולארית Tonopah לבניית מתקן סולארי חדש במחוז הבחירות שבנוואדה התומך אלקטורלית בהארי רייד. מתקן זה עתיד לספק 45 מקומות עבודה קבועים בלבד. ההערכות שהפרויקט יעלה 16 מיליון דולרים למשלם המיסים האמריקאים לכל מקום עבודה הן לא בדיוק נכונות. המתקן כנראה יעלה בעוד מאות משרות הקמה ובנייה ועוד למעלה מ-4000 משרות עקיפות. אך מה שמאפשר שהעסקה אכן תהיה אפשרית על הנייר, הוא הסכם הקנייה ל-25 שנים של חברת NV-Energy – שתרכוש 100 אחוזים מהחשמל שיופק במתקן.
חברת Tonopah היא עוד דוגמא לעובדה המוכחת של מספר רב של תמריצים הממנים השקעות מסוכנות בנוואדה. לפי דבריו של אנדי מאת’יוס, נשיאו של מוסד מחקר המדיניות של נוואדה: “מאז 2009, הממשלה הפדרלית הזרימה יותר מ-1.3 מיליארד דולרים לפרויקטים גיאותרמיים, סולאריים ורוח בנוואדה”. מאת’יוס מוסיף כי השקעות אלו צפויות לייצר “רק 288 עבודות קבועות במשרה מלאה. מדובר בעלות ראשונית של 4.6 מיליון דולר למקום עבודה”. לא צריך להיות כלכלן על-מנת לחשב שסכומים אלו לא מתחשבים במשלמי המיסים.
מאת’יוס מצביע על כך שמתקן סולארי אחר – Silver State North – יקבל 50 מיליון דולרים פטור ממס כתמריץ, בעוד הוא מעסיק אך ורק שני עובדים במשרה מלאה. בנוסף, המתקן הסולארי Copper Mountain מעסיק צוות המונה רק חמישה אנשים במשרה מלאה, תוך שהוא מקבל 40 מיליון דולרים מכספים פדרליים. מגזר האנרגיה הגיאותרמית בנוואדה, שזכה לסובסידיות ממשלתיות של 145 מיליון דולרים, הוא גם, על פי דברי רואי החשבון, “על סף הכישלון”. אך זוהי אפילו לא התמונה בשלמותה. מאת’יוס מספק מספרים המראים כיצד השקעות פדרליות אלו “למעשה מעלות את המחירים בנוואדה וגורמות למדינה להיות פחות אטרקטיבית עבור המשקיעים”. הוא מציין שהסיבה העיקרית היא “מנדט שהמדינה נותנת לאנרגיות המתחדשות העולה בערך פי 4 מדלק מאובנים כגון פחם או גז טבעי”.
אם הנשיא ינצח בבחירות הקרובות, משלם המיסים האמריקאי יכול לצפות שכלכלת אובמה הקיינסיאנית תמשיך להטיל צל גדול על כלכלת ארה”ב, כפי שהקפיטליזם ההפלייתי של סקנדל ‘תסמונת Solyndra’ מגלה בפנינו. אך חוסר ההגינות הגדול ביותר – כפי שההיסטוריה של כל ההתערבויות הממשלתיות בשוק החופשי מראה – הוא שמשלמי המסים, ולא המשקיעים הפרטיים, הם המפסידים האמיתיים.
