מתח דליק – עימות בין סין ליפן על הפחמימנים בים סין המזרחי. כתבה מס’ 2
מאת טים דייס
למרות הטענות של כמה מומחים ואפילו של יפן וסין בעצמן – שהמחלוקת שהתפתחה לאחרונה באזור ים סין המזרחי לא חגה סביב נושא הפחמימנים, העובדות כמו גם הצעדים שנוקטות שתי המדינות קובעים אחרת.
סין, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, צרכנית האנרגיה הגדולה בעולם ויבואנית הנפט השנייה בגודלה בעולם, היא אימפריה אסייתית הצמאה לאנרגיה ושחייבת פחמימנים לתדלוק המכונה הכלכלית שלה. מסעה האגרסיבי של המדינה בחיפוש אחר פחמימנים בחלקים אחרים של העולם, הכוללים את אפריקה, את המזרח התיכון ואת אמריקה הלטינית, מוכיח נקודה זו.
למרות שלסין יש כמה מאגרי פחמימנים בשטחה, היא אינה מסוגלת לענות על כל צרכיה האנרגטיים. יפן, מאידך גיסא, נטולת כל מקור פחמימני משלה. עם מחסור ברור של מאגרי גז ונפט משלה, למרות היותה הכלכלה השלישית בעולם, היבואנית השלישית בעולם של נפט גולמי והיבואנית הגדולה בעולם של גז טבעי נוזלי (גט”ן), היא חייבת לתור אחר אספקת אנרגיה בכל מקום שידה משגת ופשוט לא יכולה לוותר על טענותיה לזכות על המאגרים העשירים בגז ובנפט בים סין המזרחי.
“כשסין טענה לזכויותיה על האיים באזור באופן רשמי ב-1971, זה היה בשל הנפט,” כך מסר למערכת האנרג’י טריביון פרופסור יושידי סואיה מאוניברסיטת קייו שבטוקיו. “מאז, האיים הפכו לחלק חשוב בתפישה הסינית של ריבונות ויושרה טריטוריאלית. האיים גם הפכו לליבת האינטרס הלאומי יחד עם סמל ההתנגדות ללאומיות היפנית.
הו האן, פרופסור מאוניברסיטת פקין, מתנגד לטענה זו באומרו “המחלוקת על האיים אינה חדשה – ואינה נסובה סביב הגילויים החדשים של רזרבות נפט. אולם, הגילוי של הנפט מעצים את הבעיה והופך אותה למורכבת יותר וקשה יותר לפתרון”.
קארל טאייר מהאקדמיה האוסטרית לביטחון מציע טיעון נוסף. “סדר גודל של כמות הפחמימנים אינו ידוע”. כך הוא אומר לאנרג’י טריביון. “הפוטנציאל למשאב אנרגיה הינו רק צד אחד של הבעיה. צורתם של איי דיאייו /סנקאקו (המכונים שרשרת ה- DSI) חוסמת את גישתה של סין למערב האוקיינוס השקט. האיים ממוקמים ליד דרך ימית של סירות דייגים. הדייג גם הוא גורם משפיע במערכה זו”.
אך פרופסורק חשוב בתפישה הסינו שבטוקיו, ור יושידי סואיה מאוניברסיטת ה בשל הנפט.סין המזרחי.
גדולה בעולם של גטיבת פחמימנים לתדלוק המכונה ה וווו צה דאוג’יונג תרם את הדעה הנחרצת ביותר- טיעון הגז והנפט בריב הזה הוא רדוד ולמעשה הוא עשוי להתגלות כמשענת קנה רצוץ. סין ויפן החלו לדון בגבולות הימיים שלהן בנוגע לאיים המדוברים ב-1982 , רק לאחר העברתו באו”ם של חוק הים. לפני 1982 חברות גז ונפט משתי המדינות חפרו באזור זה בחיפושיהן אחר נפט ממש גב אל גב”. הוא מוסיף כי השיח העגמומי בנושא פוטנציאל הפחמימנים התבסס על מחקר של האו”ם מ-1969 ואפילו כיום שיח זה עשוי להיות ריק מתוכן מאחר וגם האומדנים של המחלקה לאנרגיה בממשלת ארה”ב (ה-EIA) הם השערות בלבד.
בעוד אנשי האקדמיה מתפלמסים על תפקידם של הפחמימנים בסכסוך על הDSI , הלאומיות הסינית מתעצמת ושומרת גם את בייג’ין וגם את טוקיו עמוק בתוך הדרמה.
קשר דם
נראה כי כשמדובר על העם הסיני, קשר הדם מתגבר על שייכות פוליטית ומתפשט לאורכה ולרוחבה של התרבות הסינית. קשר הדם הינו עוד משתנה במשוואת הDSI.
כך, במפגן נדיר ומפתיע של סולידריות, ערכו סינים וטייוונים יחדיו, מצעד אנטי יפני בניו-יורק לפני כשבועיים. זאת ועוד, ב-15 בספטמבר כ-5000 סינים מהונג קונג בשטח סיני סמי- אוטונומי השתלטו על רחוב במחאה על מנת להפגין סולידריות עם בייג’ין ולמחות כנגד יפן.
אך טאיוון העלתה את ההימור אפילו יותר. האומה מהאי הקטן, שסין רואה בה גורם עוין כל עוד היא לא מסכימה לאיחוד ארץ האם, ולרוב שוררים בינה לבין יפן יחסים טובים, שלחה ספינות לאיי הDSI וזאת כדי להראות תמיכה בכלי השיט הסינים. טאיוון עושה זאת אף כי מולה עומד המשמר הימי היפני שמאובזר ומחומש היטב.
בשבוע שעבר סרט וידאו שבו נצפות אניות יפניות היורות בתותח-מים במטרה להרחיק 40 סירות דיג ו-12 כלי שיט של משמר החופים הטאיווני, הועלה מיד לאתרי החדשות ברחבי העולם. שישה כלי שיט סינים גם פטרלו באזור האי, אך לאחר התקרית רק ארבע כלי שיט נותרו באזור.
“אינני מופתע מהעובדה שהונג-קונג, טאיוון וסין הגדולה חברו יחדיו להפגנת כוח אנטי-יפנית,” אומר הו האן. הוא אמר שהוא צפה שסין הגדולה וטיוואן ישתפו פעולה בדרום ובמזרח הים הסיני. “אותה מסורת – היסטוריה, תרבות ואף אותו דם – קושר יחד את הסינים השונים, המתגברים על העובדה שהם באים מישויות פוליטיות ומשטרים שונים, ושהסינים מהונג קונג והסינים מטאיוון לא אוהדים את המערכת הפוליטית של סין הגדולה, “ אומר הו האן. עוד הוא הוסיף כי הסינים כולם, מהונג-קונג, מטאיוון ומסין הגדולה, רגישים לריבונות ולהיסטוריה.
צה דאוג’יונג טוען כי ההתארגנויות וההפגנות הכלל סיניות אינן בהכרח חסרות תקדים. ההתלכדות הקודמת הייתה ב-1971, כאשר האמריקאים הודיעו שברצונם למסור את האיים ליפנים. אז ירדו לרחובות סינים מהונג-קונג מטיוואן ומארה”ב והפגינו יחד. שוב הוא מוסיף: “ב-1996 כשקבוצות יפניות ימניות התיישבו באי במפגיע, שוב ירדו הסינים מהונג קונג ומטאיוון לרחובות. הממשלה בבייג’ינג הואשמה שהיא מפגינה רכות יתר אל מול היפנים.”
יושידי סואיה מצדו מתנגד לדעתם של צה דאוג’יונג ושל הו האן, ומציע ניתוח יותר מפוכח מנקודת מבט יפנית. הוא אמר שהתופעה היא זמנית, אך בהתחשב בהיבטים הפסיכולוגיים, הקשר עתיד להחזיק עוד זמן רב.
קארל טאייר גורס כי ישנם מקורות שונים ללאומיות הסינית ושהרגש האנטי-יפני מדבק ביותר. הוא אומר “לא כל התושבים בהונג קונג הם אנטי-בייג’ינג, ישנם גם כאלה שהם פרו-בייג’ינג שתומכים בדרישות הטריטוריאליות של סין. אך ניתן גם למצוא רגש פרו-יפני במגוון הפלורליסטי של טאיוון. נראה גם כי מרבית הטייוונים מחזיקים בגאווה לאומית, והיו רוצים שטאיוון תהיה יותר עצמאית מבחינה בינלאומית. לכן, התלקחות רגעית על מחלוקת טריטוריאלית כפי שאנו חווים כעת אינה מספיקה להביא את כל מגוון החברות לידי קואליציה ארוכת טווח ואיתנה.”
להציל את הכבוד
ישנם מומחים הגורסים כי ליפן אין מרחב בחירה גדול ושהיא תצטרך להתייצב מול הכוח המתפרש של סין, אם מביטים לאחור לספטמבר 2010 טענה זו גורמת ליפנים להיראות חלשים. בחודש ההוא אירע התנגשות בין סירת דייג סינית לפטרול יפני בסמוך לDSI-. התנגשות זו הובילה לגינויים קשים מצד המשטר בבייג’ין. סין גם עצרה ארבעה אזרחים יפנים חודש לאחר מכן זאת יחד עם ניתוק מפתיע בייצוא היבשתי ליפן במשך חודשיים – בייג’ין מפעילה את הכוח הכלכלי שלה, דבר שהיא עושה במסגרת יחסה המתנשא לאחרונה, גם לפיליפינים בים סין הדרומי. כך קרה, שיפן משחררת לפתע את הקפטן הסיני של סירת הדייג שהיה נתון במעצר במשך 17 ימים, צעד שבמובנים רבים מהווה אבדן כבוד עבור יפן.
ארה”ב מצידה נוקטת עמדה קוצנית ביחס להתנהגות הרגילה של וושינגטון. אם תידחק לפינה היא תהיה חייבת לתמוך ביפן, שכן ראשית, יפן היא בעלת ברית קרובה מאוד ושנית עליה לכבד את הסכם הביטחון שנחתם בין השתיים ב-1960, הסכם הכולל גם את הDSI . למרות זאת, וושינגטון מבהירה כי היא לא תנקוט עמדה בנוגע לריבונות האיים.
לפני כשלושה שבועות מזכיר ההגנה של ארה”ב, ליאון פאנטה אמר, כי מדינות אסיה סביב האוקיינוס השקט חייבות לפתור את סכסוכיהן הארוכים בדרכי שלום באזור זה שעלול אם לא יינקטו צעדי פיוס, להתדרדר לאלימות ואף לקונפליקט מרחיק לכת.
באשר לשאלה מה עומד בסכנה, בייחוד בנוגע לרזרבות הגז והנפט, יכול הסכסוך הפתלתל סביב ה-DSI לצאת מכדי שליטה ולהוביל למלחמה קשה? לא ניתן לענות על שאלה זו בוודאות, אך אף אחד מהמומחים בהם התייעצנו לא סובר שהמתיחות תהפוך לעימות חם. למעשה, כל ארבעת המומחים הסכימו שהמשקל שהונח על כף המאזניים היה מוגזם עבור שני הצדדים המעורבים.
ומאידך, פרופסור סואיה טוען ש”המטרה של סין היא ללחוץ על יפן בדיוק כפי שלחצה על המדינות בדרום מזרח אסיה לגבי משאבי ים סין הדרומי”. סואיה מכנה את הלחץ הזה “כלחץ סיני טיפוסי”. הוא מוסיף וטוען שהלחץ יישאר פה לעוד זמן רב, זאת מאחר והיפנים לא ייכנעו ללחץ הסיני כפי שנכנעו הפיליפינים בסכסוך האחרון”.
אדוארד לוטווק, בכיר במרכז ללימודי אסטרטגיה בוושינגטון ויועץ לפנטגון, שופך אור על הסיטואציה. “הם (הסינים) התנהגו בטיפשות כשבחרו לחדש סכסוך טריטוריאלי עם יפן, ויאטנם והודו פחות או יותר באותו היום, כשלשלוש המדינות יחד יש יותר אנשים, יותר כסף ויותר טכנולוגיה מלסין.”
בניתוח סופי של המצב נראה כי סין יכולה לנגוס יותר משהיא מסוגלת ללעוס. מדיניות החוץ האגרסיבית שלהם באזור האוקיינוס השקט (נגד הפיליפינים בים סין הדרומי ונגד ויאטנם בפחמימנים המצויים במדינה) בים סין הדרומי יחד עם יחד עם התפרצויות זעם בלתי צפויות על הודו לאורך גבולות שנויים במחלוקת ולבסוף גם עם יפן בים סין המזרחי- כל אלו עלולים להתלקח. לאור העובדה ש’השכונה האסייתית’ נדחקת לפינה, בריתות למיניהן עשויות להיווצר עם ‘שכונות עוינות אחרות’ ולחבל בחוזק הסיני עד כדי דחיקת הממלכה האמצעית.
